<h1>צרור הכסף הארוך, דרך ה' שער ז'</h1>
<h2>דף כה.</h2>
והאשה העוברת על דת, אסיקנא בסוטה פרק ארוסה, דצריכה התראה להפסידה כתובתה. והיכא שרצה לקיימה, מיבעיא התם ולא אפשיטא, ומספיקא לא כייפינן ליה. ומיהו מצוה לגרשה. ורבינו הרשב"א ז"ל כתב דאיפשיטא, דהא בעל שמחל על קינויו קינויו מחול. וכתבו ר"ם פכ"ד מי שזינתה תחת בעלה אין לה כתובה, לא עיקר ולא תוספת ולא אחד מתנאי כתובה, שהרי מעשיה גרמו לה להאסר על בעלה. והיאך הדין בנדוניה שלהן, כל אשה שנדונייתה קיימת, אפילו זינתה נוטלת קיים שלה. והילכך וכו'. ושם כתב עיקר [דיני] העוברת על דת.
